החלטה בתיק רע"א 7135/11

1.        בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטות א' קובו, מ' רובינשטיין וע' צ'רניאק) בערעור ובערעור שכנגד על פסק-דינו של בית משפט השלום (כבוד השופט מ' שנהב).

2.        המשיבה הגישה תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בעטיה של תאונת דרכים, שארעה עת רכבה על אופנועה. התביעה הוגשה כנגד המבקשת, כמבטחת השימוש באופנוע. מאחר שזו לא כפרה בחבותה, התמקד הדיון בשאלת היקף הנזקים שנגרמו למשיבה. המשיבה טענה, בין השאר, כי נגע סרטני שנתגלה בירכה הימנית ממש לאחר התאונה, התפתח כתוצאה מן התאונה.

3.        בית משפט השלום מינה מומחה מטעמו בתחום האורתופדיה (להלן: המומחה), והלה קבע כי למשיבה נותרה כתוצאה מהתאונה נכות צמיתה בשיעור של 3%. בית המשפט אימץ את חוות דעת המומחה והתרשם כי הוא "עשה מלאכתו נאמנה בהתייחסו לכל מגבלותיה של התובעת [המשיבה] וטענותיה בחוות דעתו ובתשובותיו המפורטות לשאלותיה בשללו קשר בין הגידול שהתגלה בירכה הימנית, כמו גם לניתוחים להם נזקקה בעטיו". עוד התרשם בית המשפט כי המשיבה והעדים שהובאו מטעמה העלו "...טענות ועדויות מגמתיות... שניכר בעליל כי תואמו מראש בניסיון לבנות תשתית ראייתית מדומה". בהסתמך על האמור, קבע בית המשפט כי נכותה התפקודית של המשיבה היא בשיעור כולל של 5% ופסק למשיבה את הפיצוי על נזקיה בהתאם.  

4.        המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי ערעור במסגרתו קבלה בעיקר על כך שנמנע ממנה להוכיח את הקשר בין הנגע הסרטני שנתגלה בירכה לבין התאונה. המשיבה עתרה למינוי מומחים מתאימים לבדיקתה - בתחום האורתופדיה- האונקולוגית או בתחום האונקולוגי ובתחום הנוירולוגי. בית המשפט המחוזי מצא לנכון להתערב בפסק-דינו של בית משפט השלום. צוין כי אמנם נפלו מחדלים בדרך התנהלותה של המשיבה, בהם ויתורה על חקירתו של המומחה והתמקדותה בניסיון לפסול את חוות דעתו, ואולם - כך נפסק - "בסופו של יום נותרנו עם הרגשה לא נוחה כי יתכן ונחסם מהמערערת [המשיבה] להוכיח כדבעי עניינים שברפואה בכך שהמומחה האורתופד שמונה למערערת [המשיבה] לא היה מומחה בתחום הספציפי של האורתופדיה האונקולוגית ובכך שעתירתה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה נדחתה גם היא ללא נימוק משכנע ומבלי שבית המשפט קמא מילא אחר חובת ההנמקה בכגון דא". לאור האמור, הוחזר התיק לבית משפט השלום, על מנת שימנה מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה האונקולוגית ובתחום הנוירולוגי. עוד נקבע כי חוות דעת המומחה, לרבות תשובותיו לשאלות ההבהרה, יומצאו לעיון המומחים שימונו. ערעור שכנגד שהגישה המבקשת על פסק-דינו של בית משפט השלום נדחה.  

5.        המבקשת אינה משלימה עם פסק הדין וטוענת כי ערכאת הערעור הורתה על מינוי מומחים רפואיים מבלי לנמק את החלטתה; כי לא הוצגה ראשית ראיה למינויים האמורים; כי המומחה מטעם בית המשפט קבע מפורשות בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההברה הרבות שהופנו אליו כי אין מקום למינוי מומחים בתחומים האמורים; כי המשיבה ויתרה על חקירתו של המומחה; וכי היא התגלתה כבלתי מהימנה. המבקשת טוענת כי המשיבה נפגעה בתאונה אך ורק בחלק גופה השמאלי, ואילו הנגע התגלה בירך ימין. עוד טוענת היא כי אין עסקינן כלל בנגע סרטני, אלא מדובר בגידול שפיר שעיקרו סחוס. אשר למומחה בתחום הנוירולוגי - טוענת המבקשת כי אין בתיעוד שנערך לאחר התאונה כל ראיה לקיומה של בעיה בתחום זה וכל בדיקותיה הנוירולוגיות של המשיבה נמצאו תקינות לחלוטין. בנוסף, סבורה המבקשת כי צריך היה לקבל את ערעורה שכנגד, הנסב אודות שיעור הנכות התפקודית שנקבעה ואודות העדר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו על ידי ענף נכות כללית.

           המשיבה מצידה סבורה כי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מתקן עוול שנגרם לה על ידי הערכאה המבררת. המשיבה טוענת כי לא ניתן לה יומה ולא נתאפשר לה להוכיח את טענותיה באמצעות מינוי מומחים בתחומים הספציפיים המתאימים לנזקיה הנטענים. היא טוענת כי לאחר התאונה עברה "מסכת ייסורים, אשפוזים על אשפוזים וסבל בל יתואר", וכי לאורך כל התקופה נבדקה וטופלה במחלקה האורתופדית-אונקולוגית ועל-ידי נוירולוג מומחה. לאור האמור, סבורה היא כי בצדק הורה בית המשפט המחוזי על מינוי מומחים בתחומים האמורים. עוד טוענת היא כי תיקה הרפואי "רצוף במסמכים רפואיים המהווים למעלה מראשית ראיה" למינוי מומחים בתחומים האמורים, בין השאר, תוצאות בדיקת ה-EMG שעברה, יחד עם תלונותיה על "הירדמות הרגליים" ו"תחושת נימול".   

6.        דין בקשת רשות הערעור להידחות. בית המשפט המחוזי מצא כי יש לקבל את ערעור המשיבה והורה לערכאה המבררת למנות מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה-האונקולוגית ובתחום הנוירולוגיה. כידוע, ההחלטה שלא להיעתר לבקשת הנפגע ושלא למנות מומחה רפואי בתחום מסוים, עשויה לסגור בפניו את המסלול הדיוני האחד הפתוח בפניו להוכחת טענותיו, ובכך לשלול ממנו את האפשרות להוכיח את נכותו בתחום זה (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216 (1990)). לאור האמור,  החלטה כזו - שלא למנות מומחה רפואי - עומדת לביקורת קפדנית של בית המשפט של ערעור. לעומת זאת, ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בהחלטה להיעתר לבקשת תובע ולמנות מומחה רפואי (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2012) 651). המשיבה טוענת כי חייה לאחר התאונה הפכו ל"גיהנום עלי אדמות" וכי היא הפכה מבחורה צעירה, שהיתה בריאה בנפשה ובגופה לפני התאונה, לנכה מוכרת על ידי המוסד לביטוח לאומי (בשיעור 64%), לאחר שעברה חמישה ניתוחים. מאידך, קבע בית משפט השלום (בהסתמך על תיעוד רפואי) כי פגיעתה של המשיבה לאחר התאונה היתה "קלה למדי". הפער במקרה דנן הוא משמעותי ביותר, ומעורר את אותה תחושת "חוסר נוחות" עליה הצביעה ערכאת הערעור. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להורות על מינוי מומחים כאמור. למותר לציין כי רבות מטענות המבקשת - ובהן הטענות כי המשיבה כלל אינה חולה במחלת הסרטן וכי לא הובאה מטעמה "ראשית ראיה" למינוי המומחים - הן טענות עובדתיות, שאינן ניתנות לבירור על-ידי ערכאת הערעור, קל וחומר אינן מתאימות לליבון בגלגול שלישי. 

           אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית. התיק יוחזר לבית משפט השלום להמשך הדיון בהתאם להנחיות בית המשפט המחוזי. לאור האמור מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-הדין, שהוגשה מטעם המבקשת.

           בנסיבות העניין, לא מצאתי צורך ומקום להתיר הגשת תגובה נוספת, במיוחד לא בנושאים שמבוקש להתייחס אליהם בתגובה.

           המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ש"ח.

           ניתנה היום, י"ז בטבת התשע"ב (12.1.2012).    

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    גח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: